יעדיי הגשמה
בתי מדרש– בשנה האחרונה מועצת המכינות מחזקת בתי מדרש הקמים בכל מקום בארץ ועונים על תנאי קיום מסויימים. נשמח לסייע לכל בוגר שירצה להוביל מהלך זה באיזורו.
כפרי סטודנטים– לחיות באיזור גיאוגרפי סמוך לעוד סטודנטים, ליהנות מחיי קהילה ולקחת חלק במעורבות בקהילה. בחרנו להיות בגליל ונשמח לקדם את כפרי הסטודנטים כאן באופן מיוחד. יחד עם זאת נשמח לסייע לכל בוגר שלנו שירצה לקחת חלק או להקים דבר כזה באיזורו.
זה פשוט יותר ממה שזה נשמע ובעיקר דורש רצון טוב ושיתוף פעולה.
התיישבות– תנועת בארצנו, היא המכשיר המרכזי של מועצת המכינות בנושא ההתיישבות. התנועה היא ארגון גג של כל המכינות הקדם צבאיות הרואות בהתיישבות נתיב הגשמה מרכזי.
כרגע ישנם כמה יעדים ספציפיים אליהם מתארגנים בוגרי מכינות להתיישבות, כולם במסגרת פרוייקטים לאומיים:
  1. נצרת עילית
  2. ערד
  3. ירושלים
  4. חבל הבשור ועוטף עזה
אתר- מועצת המכינות, בארצנו   https://mechinot.org.il/jcm/projects-2/hechalutz-548
עתודות לישראל– המגזר הציבורי בישראל הוא שם קוד לכמעט מיליון אזרחים המקיימים את הציבור בישראל. בתוכם נכללים- עובדי משרדי הממשלה, עובדי רשויות מקומיות ואיזוריות, ומנהלים בדרג הביניים בתחומי חברה שונים.
עם הזמן יצא למגזר הציבורי שם רע, שחיתות, פראייריות וכו. האמת היא, שהמגזר הציבורי זקוק לחיזוק משמעותי מאנשים שבאים עם רצון לעשות משהו טוב וגם על הדרך לקבל כלים משמעותיים.
בגדול (יש שונות בין התוכניות) יש תוכנית לצעירים (לפני תואר ראשון) ויש תוכניות לדרגי ביניים (לתואר שני)
משתתפי התוכניות יעברו מיון- הכשרה, השמה.
בתכלס זה אומר שאתם מקבלים לימודים ומלגת מחייה מלאה, הכשרה מקצועית בתחום שאליו אתם מכוונים ואז גם תפקיד עם אופק קידום.

זה לא משנה אם את רוצה ללמוד הנדסה או עבודה סוציאלית או חינוך יש תוכניות כמעט להכל.

אתר- עתודות לישראל  http://www.pmo.gov.il/BranchesAndUnits/direcgeneral/Pages/Atudot.aspx



טל עמית, רכז הבוגרים שלנו, מסכם את האירוע

כ-250 משתתפים, בוגרים ובוגרות, חלקם עם בני זוג וילדים, הגיעו לחגוג עמנו ביום חמישי האחרון את שנת ה – 20 למכינת גליל עליון, שהוקמה במעין ברוך בספטמבר 1998.

החגיגה הייתה גדולה, היא התקיימה במרחבי הקיבוץ, לקחו בה חלק גם מדריכים ומלמדים בהווה ובשנים עברו, חברי העמותה, נציגי המועצה האזורית גליל עליון, משפחות מאמצות וידידים אחרים של המכינה.

ארגון הבוגרים של המכינה, לקח חלק משמעותי באחריות על העמדת האירוע, בהובלתו של המחזור העשרים במספר, שסיים זה מכבר שנת המכינה שלו.

האירוע בכללות התקיים תחת כיפת השמים, פתחנו אותו במפגשי מינגלינג מרגשים של המחזורים השונים. המשכנו בהצתוותות הקהל ל – 8 מעגלי למידה, שהתקיימו ברחבי המדשאות של הקיבוץ, בהובלת בוגרי המחזורים השונים שהתנדבו לכך. נושאי הלמידה עסקו בנושאים כגון: "מעורבות והשפעה דרך פוליטיקה", "דמותה של הציונות במאה השנים הקרובות", צבא העם או צבא אג'נדה", סדנת "התבוננות עצמית" ועוד.

קינחנו את האירוע בטקס מרכזי, שדיברו בו: הוגה רעיון המכינה בגליל העליון – אהרון ולנסי, יו"רית העמותה – יונית קורן, ארז אשל – יזם המכינות הקד"צ הכלליות, יוס אלדר – ממטה מועצת המכינות וידיד המכינה, יוסי ברוך – מקים המכינה והעומד בראשה גם היום.

הטקס המחיש בצורות שונות את סיפור התפתחותה של המכינה, מיום הקמתה ועד היום. במהלכו ציינו את שמותיהם של כמה עשרות בוגרים, המגשימים את רוח וחזון המכינה, באפיקים שונים ומגוונים. תחומים שהתייחסנו אליהם לשם הדוגמא – מ"פים בצה"ל, מקימי עמותות, פעילים פוליטיים, אנשי חינוך, בוגרים המקדמים התיישבות בפריפריה ועוד.

הטקס נחתם בסרטון ברכות מרגשות, שהחל בברכת נשיא המדינה, שהכיר אותנו עקב כך שנכדתו הייתה אצלנו חניכה השנה, לוחם פלמ"ח וחבר מעין ברוך – טוג'ו, דני זמיר – מנכ"ל מועצת המכינות, סגר את מסכת הברכות – משה בוגי יעלון, ידיד המכינה שמקפיד להיפגש עם כל המחזורים אצלנו.

כל משתתף באירוע, קיבל ספר מאמרים, שהפקנו לכבוד שנת ה – 20, הבנוי מפרי עיטם של חניכים, בוגרים, מחנכים ומלמדים במכינה, בנושאי הגות, חוויות אישיות, מחשבות והגיגים בנושאים רבים ומגוונים.



הגר קליין (מחזור ט'ז מעיין ברוך) מספרת על "בוגרים על הבר" בתל אביב

במסגרת פרוייקט של ארגון הבוגרים המתחיל את דרכו, התחלנו במשימה חדשה.
בימי שישי בצהריים במקום מרכזי בארץ, נפגשים בוגרי ומתעדכנים בנעשה בארגון. משתפים בחוויות ומדברים על תוכניות עתידיות ואיך אפשר להשתלב.
ביום שישי בצהריים נפגשתי עם 10 בוגרים ב beer garden במתחם שרונה.
דיברנו על תוכניות השל של הארגון, על תחומי העשייה החדשים ועל מה קורה לנו בחיים.
חלק מהבחר'ה דיברו על כך שהיו רוצים לחזור לעשייה שבמכינה, חלק רוצים לעשות דברים חדשים וכולם אמרו שרוצים לקחת חלק.
דיברנו גם על כך שעכשיו שיש ארגון זה מחייב אותנו להעמד מאחוריו, לתמוך, לשים יד כשצריך עזרה ולשים דמי חבר חודשיים.
לפני עשו זאת 3 בוגרים אחרים ואני חושבת שזה חשוב שעוד בוגרים ייקחו על עצמם לארגן מפגשים כאלה ברחבי הארץ.

 

 



Gill, participant, July 2015

Every year since birth, I have spent four months in Jerusalem (summer and the first two months of the school year), and eight months in the San Francisco Bay Area (the rest of the school year). This imbalance was due to the requirement for education to be centered in one place. After high school, I decided to correct the imbalance and spend a full year in Israel.  I wanted to fill a gap in my experience and better understand the Middle Eastern aspect of my upbringing and persona. I am not yet halfway through the year in Israel, and it has already had a deep impact on my thinking and outlook, far beyond what I anticipated.

I always felt that I was in a unique position to understand and perhaps even influence the delicate situation in the Middle East. As an Israeli, I have had many of the formative experiences of an insider, which allow me to appreciate the emotional attachment to Israel, and the place of emotion in the Middle East conflict. My earliest memories are of the sounds of the Intifada, of distant gunfire coming from Bethlehem, which I can see from my bedroom window in Jerusalem. I can recall refusing to leave the house without my plastic sword and plastic body armor. At the same time, as an American, I experienced the completely peaceful surroundings of the Bay Area, where the idea of conflict was never on my mind. I gained an outsider’s perspective, a more detached point of view that allows me to respond to the situation in the Middle East without too much emotion. I had a high-school classmate, whose father was a Palestinian who immigrant to America, passionately pro-Palestinian and equally anti-Israeli. Eric and I became close friends, and because of my emotional detachment, I could also speak with his father, hear of his animosity toward Israelis, and gain insight without reacting to his strong views. Thus from my upbringing I gained an intuitive grasp of the Middle East conflict. I felt I possessed a balanced approach to the issues, but I had no idea how I might contribute.

I chose to spend my gap year in Israel in The Upper Galilee Leadership Institute, a program designed to develop leaders for the Israeli society. The program provides a detailed education in all aspects of Israeli culture, including the history of Israel, the highly varied demographics of the country, Judaism, Islamic studies, critical thinking, and more. Of even greater importance than these subjects, and the theme around which the entire gap year revolves, is leadership. In the first few months we were given the tools to lead, after which we were thrown in the deep end and told to swim. We are responsible for organizing all activities, including inviting lecturers, planning visits to the communities of Israel (diverse Jewish, diverse Arab), planning week-long treks for experience in navigation and survival, celebrating holidays with the kibbutz in which we live, cooking our own meals, and so forth. It is up to us to make the best of the year, with the advice and guidance of our supervisors.

The program is intended for highly motivated young Israelis, and aims to provide them with the background, capability and confidence to impact their surroundings in beneficial way. I feel I am gaining all of that and more.  I have a growing interest in the content and direction of the curriculum, and I am fully attuned with the spirit of the program.  It is with a deepening level of engagement and much strengthened sense of purpose that I look forward to finishing the year.

After years of excellent instruction in fine schools, my pores were clogged with knowledge. The past four months of my gap-year program in Israel have given me fresh enthusiasm and a focus for learning. I was inspired by an instructor who taught us to appreciate Islam, for its contributions to society, for laying the basis for exact sciences, for starting the first universities, and for its language, the only one at the time able to express complex ideas. Even more important than what this instructor teaches is the way he does it. He tells us stories, he whispers, and he shouts.  When we do not know the answer to a question he tells us we are fools, that the Muslims in the village next door know more about us than we do about them. And at the end of every lesson he pleads with us, telling us how we must spend every possible minute learning. He tells us that he shouts and calls us fools because he loves each of us as his children, that we are the future of Israel, and that if we don’t study as hard as we can and constantly thirst for more knowledge, we will be doing a disservice to our country and our past. I find myself fascinated by the history, politics, and religions of the Middle East, and I wish to learn more. I do not want to be a fool.

The largest amount of time in my gap year program at the The Upper Galilee Social Pluralistic Leadership Institute in Israel is devoted to community service. During mornings every week, I work at a school for autistic children, where I work with two children, teaching them to swim. During afternoons every week, I am with an organization that finds lonely and often poverty-stricken Holocaust survivors nearby.  We keep them company, help with domestic chores, and bring them groceries. The spirit of these community service activities was explained by lecturers in the program, who made a distinction between volunteering and “social involvement.” A volunteer is an outsider who comes to the rescue when something is wrong.  Social involvement entails the wish to be part of a long-term, positive change. By becoming involved, you show that you want to gain a deeper understanding, while acknowledging that people managed on their own before you arrived.  As there is no such thing as true altruism, you gain more from social involvement than from volunteering. You learn more about yourself and more from the people you work with. The distinction between social involvement and volunteering, and applying it to everyday life, matters to me.  I understand social involvement as anything done deliberately for an individual or a group in need over an extended period of time that has a positive effect on them. I will apply this understanding throughout life, not only under special circumstances, but in everything I do.